סוגיות בחלוקת רכוש

ראשית דבר, נאבחן בין  בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974, אזי מחילים בעניינם את חוק יחסי ממון, ובין אלו שנישאו לפני כן, עת חלה הלכת השיתוף על פי עקרונות פסיקת בתי המשפט לאור השנים.

העיקרון המובנה בחוק יחסי ממון הינו כי במועד הנקבע על ידי בית המשפט או בפטירת מי מבני הזוג, יש לערוך איזון משאבים בין בני הזוג, היינו, הערכת שווי הנכסים של כל אחד מבני הזוג, ובמידה וקיים הפרש כלשהו, על בן הזוג אשר מצוי ביתרת זכות לשלם את הפרש השווי לבן הזוג האחר.

כל זאת יש לומר, כאשר לא ניתנו הוראות אחרות בהסכם ממון בין בני הזוג, אשר יש לאשרו כדין על פי הוראות החוק.

נציין, אין כל משמעות לרישום נכס כזה או אחר דירה, פנסיה, תוכנית חיסכון, רכב וכדומה) על מי מבני הזוג, אלא אם כן נעשה הסכם על פי הוראות החוק ביחס לנכס זה ו/או נכס זה נכנס לגדר החריגים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, ובין היתר, נכס שנרכש טרם מועד הנישואין ו/או התקבל במתנה או בירושה.

ואולם, חרף עיקרון חלוקת הרכוש השוויונית,  עדיין שמורה לבית המשפט הסמכות להפעיל שיקול דעת ולהורות על חלוקה אחרת, לא שוויונית, של הרכוש שנצבר, וזאת משיקולי צדק, ובנסיבות מיוחדות בלבד.
 
נפרט בקצרה אודות הלכת השיתוף שאוזכרה לעיל, ביחס לבני זוג שנישאו טרם 1.1.1974:  על פי הלכת השיתוף, עת בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, יוצאים אנו מנקודת הנחה כי כלל הזכויות והחובות משותפים לבני הזוג.

אף בהלכת השיתוף, כפי החוק, הרישום עצמו בנכס אינו בעל משמעות, וכן יכולים בני הזוג לערוך ולחתום על הסכם ממון, ולקבוע הסדרים אחרים, על פי רצונם החופשי, ואף לפנות לבית המשפט על מנת לתת להסכם תוקף של פסק דין.
כ נבהיר כי אף על בני זוג שלא נישאו כלל, חלה הלכת השיתוף, ואולם, לבני זוג ידועים בציבור, שלא נישאו על פי שיקול דעתם הבלעדי, מוטל נטל הוכחה גבוה יותר, מזה החל אצל זוגות נשואים. הבדל נוסף, כי הלכת השיתוף אצל ידועים בציבור כאמור, חלה על דרך הכלל רק על  נכסים משפחתיים, המשמשים את בני הזוג בחיי השוטפים או באשר לנכסים שנצברו במאמץ משותף.