מזונות ילדים - עיקרי ההלכה

ע"פ חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959) חבות המזונות נופלת בעיקרה על כתפי אב יהודי, וזאת לפי אב חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראת הדין האישי החל עליו. 

עיקרה של החבות הינה בכל הצרכים ההכרחיים, הבסיסיים, ובין היתר כוללים הוצאות כלכלה, ביגוד, חינוך, דיור, הוצאות דיור. מעבר לאותם צרכים בסיסיים כאמור, השתתפות בצרכי הילדים נופלת באופן שווה על האם והאב, וזאת בהתאם להכנסתם, ותלוי בנסיבות כל מקרה לגופו.

אף בנוגע לאותם צרכים בסיסיים, מתחשב בית המשפט בבואו לקבוע גובה המזונות, בהיקף הכנסות כל אחד מהצדדים,  לרבות הכנסות המתקבלות מנכסים אחרים, ופוטנציאל השתכרות, ובייחוד נכונים הדברים באשר להכנסות האב, עליו מוטלת החובה הבסיסית.

בהתאם להתפתחות פסיקת בית המשפט, בשנים האחרונות, פרמטר מרכזי ביותר הינו היקף הסדרי הראיה בין הילדים להורים, ובמילים אחרות, זמני אחזקת הילדים אצל כל אחד מההורים. כך לדוגמא, זמני אחזקה רחבים, הקרובים ל- 50% יכולים להביא להפחתת דמי המזונות ב- 50% בקירוב, הכל ע"פ נסיבות העניין ושיקול דעתו של בית המשפט.